השמש וכירון Chiron and the Sun

חיבורי השמש עם כירון מקסימים אותי בזרוּתם. הראשון מלך שכולו עוצמה, הדר ונוכחות, השני צנוע ונחבא, זקנו קלוש וכתפיו דקות, מצביע באצבע גרומה על כל טעות, חוסר תכלית, יהירות או שיפוט לקוי המתגלים אצל אותו מלך, בעוד עיניו מביעות טוּב-לב קפדני וסבלנות. כירון הוא מורה פשוט ודל למראה, אך כולו שליטה חבויה ואין דבר שאינו יכול לעשות בכוח הממוקד שבו.

קשרי כירון-שמש לעולם אינם נוחים. בטווח הקצר יהיו מתַסכלים, מייאשים, מרגיזים, מעייפים, מטרידים, מַרפים ידיים. הנטייה הטבעית היא לאטום את האוזניים ולהתעלם מהמסרים הכירוניים, המתבטאים דרך אירועים ומצבים בחיי האדם שאף לא אחד מהם מחמיא לו או מרומם אותו או מעודד את רוחו. אולם בטווח הארוך דווקא קשרים אלה מפתחים בו שליטה עצמית, כוח עמידה בסבל, יכולת להתנזר ממה שצריך להתנזר, רצון ברור ויצירתיות דייקנית.

כירון אינו מתכוון להעמיד את השמש במבחן או להוציא את הרוח ממפרשיה אף שזה מורגש כך לפעמים. אבל הוא כן מבקש לסלק את הספיחים המיותרים שהצטברו בה ולחשוף את הגרעין הטוב. לפתח בה הערכה עצמית בלתי תלויה, תחת אשר תהיה שבויה בצורך שלה בהכרה ותהילה. מתכוון להביא אותה לשליטה מלאה בממלכתה.

כל אחד משלושת המורים בא להשביח ולכַוון את האגו: יופיטר פותח את האדם אל מלוא הפוטנציאל שבו. סאטורן מצמצם, מגבש ומחזק אותו. כירון, הממשיך את שניהם, מבקש מהאדם להכיר את עצמו כמות שהוא, לא יותר ולא פחות ממה שהוא. בלי שפיטה, בלי הקטנה, בלי העצָמה. להכיר מה שיש, לבטא מה שיש.

ושלושתם דורשים עבודה. יופיטר דורש לכבד את ההזדמנות, לחיות בתשוקה, בשמחה, באמונה. לחפש חוכמה, להיפתח לרחב. סאטורן דורש לעמוד בלחצים, להגיע ליעד, לחתור למצויינות, לחיות לפי קווים אדומים ברורים. ואילו כירון דורש אבחנה, טיהור, זיכוך. קֶשֶב. להיות מדוייק, לעשות מדוייק. לא לחיות ברשלנות. כירון בכל מקום שלו דורש התעלות, התכוונות והקרבה, ודרישות אלו מודגשות במיוחד בקשריו עם השמש. מבקש עידון האגו. עידון הרצון. להבין משמעותה של בקרה עצמית שאין בה שפיטה. לראות את עצמי באובייקטיביות, בלי להקטין ובלי להעצים ובלי להאשים.

הראייה היא העניין. הזיהוי. האבחנה, לא המסקנות ולא ההחלטות. פירות האבחנה יבואו מאליהם.

הפתיח לפרק "השמש וכירון", "הזויות", פרק 10. (3/2025)