כירון וסאטורן

כירון הוא המורה השלישי בחבורה, בנו של סאטורן, ממשיך את סאטורן. כירון דורש לקחת את כל שלמדנו מיופיטר וסאטורן ולהביא אותו לרמה של תואם ומומחיות עד שיהפוך לחלק מובנה בנו, טבעי ורגיל ונטול מאמץ.

שבתאי מתווה ובונה את הדרך, כירון מעמיק אותה. שבתאי שומר על הגבולות, כירון שומר על המידתיות.

המבחנים של כירון אינם מבחני ההישג וההצטיינות של שבתאי אלא הם באים וחוזרים. מרַכזים הצלחות קטנות עם טעויות קטנות, המצטרפות למסכת ארוכה של בקרה ואימונים, שהם היוצרים את המומחיות והשלֵמות.

בסאטורן יש הרבה מאד כוח וגבורה, אומץ לב ונשימה ארוכה, הנובעים מתרכובת פסיכולוגית מסויימת ויכולת להתגבר על מגבלות, סבל ופיתוי. ואילו בכירון יש הרבה מאד כוח מרוכז, נחוש וסבלני, כפייתי משהו, אך מעודן ומדוייק, הנובע מפצע עמוק ומסויים.

שבתאי יוצא מנקודה אחת כשהוא יודע היטב לאן הוא חותר להגיע, בעוד כירון דואג שכל שלב בדרך יהיה נקי ומכוון. ההישגים הגדולים המובטחים על ידי שתי אנרגיות כוכביות אלו אינם מושגים ללא מאמץ מתמשך וללא התכוונות.

שקלול משותף של הבתים והמזלות בהם נמצאים שבתאי וכירון והזויות שהם יוצרים לכוכבים שונים במפה – אלה יספרו על הקושי המרכזי בחיי האדם. על הצלב שהוא נושא על כתפיו. יראה באילו תחומים החיים נראים לנו כמו היו לא צודקים או לא מספקים, רצופים סבל ודורשים הרבה מבלי לתגמל בחזרה. כירון ושבתאי ביחד מדברים על שיעורים המתמשכים לאורך כל החיים. מתארים את הקשיים, הבעיות, ההגבלות. הכאבים, החסכים, התיסכולים, היאוש. הלחצים, האכזבות, הדמעות, הנפילות, הפגיעות, ההשפלות. הדרישות שלא נגמרות.

אבל שניהם כאחד גם מדברים על נקודות החוזק החשובות ביותר באופיו של האדם ועל ההישגים הגדולים ביותר שלו.

שלא כמו שנוטים לחשוב, אין זה רק הסיפור של קארמה. גם, אבל לא רק. קארמה זה לא רק שלילי, עשית כך וכך, עכשיו תשלם. ממש לא. קארמה היא גם המשך של השקעה וידע מן העבר, אותם נרצה להעמיק הפעם עוד. בקארמה יש את ההכרח לתקן, כן, אבל בקארמה ישנו גם הצורך להמשיך ולעבוד בנושא שלנו, להיות טובים יותר באותו התחום לו נועדנו.

שבתאי וכירון זו עבודת חיים. עם שבתאי וכירון תמיד קורצת ומפתה הדרך של לברוח, להכחיש, להתלונן, להאשים עד בלי די, להיאחז בתירוצים על תירוצים, להיצמד לחיצוני. אבל עם שבתאי וכירון יש תמיד גם משהו פנימי הדוחף אותנו לעשות, להשתפר, להגיע למשהו. מה שהם מביאים זו בעצם הצעה. הצעה לא סימפטית, ארוזה בצורה מאד לא מושכת, אך אם ניקח אותה נכון נמצא את עצמנו שולטים, חזקים, בקיאים. מה שרכשנו בנושאים אותם הם מסמנים במפה – יהפוך שלנו. ממש שלנו. הרווחנו אותו ביושר.

דרך ההתמודדות והעבודה הכרוכות בכירון וסאטורן נגיע למיזוג הגופים השונים שבנו. לידיעה של מי אנו ומה כוחנו. ידיעה שאין בה יהירות או הפגנה אלא כולה עוצמה חבויה, הנובעת מאדם היודע מי הוא בתוכו ואינו זקוק יותר להגדרות חיצוניות של עצמו.

המבחנים והמאמצים הסאטורניים הם גדולים ותקופתיים, מאיימים משהו ודורשים אומץ לב. המבחנים והמאמצים של כירון הם קטנים וחוזרים על עצמם שוב ושוב ודורשים לעצור, להטיל ספק, לתת מבט שני של למה ומדוע. ההישגים של שבתאי נשמרים ובולטים לעין, בעוד השיפורים של כירון מצטברים קמעא קמעא. דומה כאילו לכירון יש יותר אמון בנו, יותר סבלנות, והוא מלווה אותנו בקצב שלנו. שבתאי עלול להתייאש מאיתנו, כירון לא.

בעת הניתוח של מפה טוב נעשה אם נשקלל את שניהם ביחד, בניסיון להבין מדוע האדם מטיח את ראשו שוב ושוב באותו הקיר. מה שֵׁם וצבע יש לקשיים והלחצים הגדולים ביותר בחייו ומהי העבודה המרכזית הנדרשת ממנו. אחר כך נשלב איתם גם את יופיטר כמי ששותף להם לחלוטין, אבל בא באמון, תקווה ואופטימיות, ונותן חשק להמשיך ולנסות, להמשיך ולהשתדל, למרות הכל.

(לומדים אסטרולוגיה הכוכבים, פרק 6, מתוך כירון, עמודים 226-253)