ראש וזנב דרקון של הירח

כשמדברים בדרקונים יש להגדיר קודם כל מה הם כן ומה הם לא. ראש וזנב דרקון של הירח הן שתי הנקודות בהן שני המסלולים – הירח-סביב-ארץ    וארץ-סביב-שמש – חותכים זה את מסלולו של זה. יוצרים שתי נקודות מפגש מדומות בחלל. נקודות מפגש אלו מכוּנות South Node & North Node. הצומת הדרומית – זנב הדרקון, הצומת הצפונית – ראש הדרקון. שניהם ביחד – The Moon's Nodes. צמתי הירח. [1]   

 מכיוון שהדרקונים מייצגים נקודות חישוביות ולא פלנטות, אין להם אנרגיה מוגדרת משל עצמם, אבל הם מהווים מצבור של אנרגיה אסופה. ברגע מסויים כמו נאספת בחלל קרינה משותפת של שֶׁמֶשׁ-אֶרֶץ-יָרֵחַ. ומאחר ושלושה אלה קשורים בנו ישירות, השפעתם עלינו היא מכרעת והם חיוניים להבנת האדם והבנת רבדים נסתרים הקיימים בו.

עם זאת יש לזכור כי

הדרקונים אינם קשורים, לא בייעוד רוחני ולא בייעוד מעשי,

גם אינם קשורים באופי הנשמה ואינם מדברים על שיעוריה.

אז מה כן? 

המפתח הוא הירח, משום שאלה הם הדרקונים שלו. הירח מייצג תמצית של חוויות ורשמים שנצברו בנו מראשית בואנו לעולם ועד לרגע זה, וממשיך לקלוט ולעבד רשמים חדשים מידי רגע ושעה. הדרקונים מדברים באותם הנושאים של הירח – אך יותר רחוק ויותר בעומק. קשורים בזכרון הנפש, במה שנחתם בזכרון הנפש. הם מכילים תמצית של חוויות ורשמים רלוונטיים שנצברו בנו מעברנו וגלגולינו הקדומים, וגם ממשיכים ללוות אותנו בחיינו אלה.  

כמו שהירח שם, כל הזמן, כך גם הדרקונים שלו. תמיד ברקע, מלווים אותנו באין רואים. אולם כשלעצמם – אין הם דורשים מאיתנו לעשות משהו ואין הם נותנים לנו שום הכוונה תכליתית או מעשית או מקצועית. בניגוד לירח, שהוא פעיל ומעורב, הדרקונים שלו הם פסיביים. קשורים בהתבוננות בלבד.  

הדרקונים ממוקמים בדייקנות זה מול זה וכך מהווים ציר. ומכיוון שציר הוא דינמי, מעורר תהליכי חיפוש ושאיפה לאיזון – ומאחר ואלה הם הדרקונים של הירח – שדה העלילה הוא הנפש. הנפש היא שמבקשת איזון. באופן שמיעוטו מודע ורובו המכריע אינו מודע, אנו עובדים על איזון ציר הבתים וציר המזלות בהם יושבים הדרקונים שלנו.[2] 

זוהי נקודה שחשוב להבין. כל עבודה פנימית שעושה אדם, מכל סוג, תורמת לאיזון הדרקונים שלו, ואפילו אינו מכיר אותם ולא שמע על קיומם.

כמו שהירח הוא החלק בנו הזוכר חוויות מהחיים הנוכחיים, כך הדרקונים שלו קשורים, בין השאר, בזכרונות מחיים אחרים. ומכיוון שהנשמה היא שמתגלגלת – זה מסביר את הבלבול הרוֹוֵח כל כך, הקושר את הדרקונים אל הנשמה.

אבל לא. העבודה הישירה של הירח ושל הדרקונים שלו קשורה בנפש, שהיא שזוכרת, וכואבת, ונבוכה. מתכווצת ומתרחבת ומשתנה דרך רשמים והשפעות לאורך הגלגולים. מכילה תמצית שהושלמה והפכה חלק חתום בנו, בצד רשמים קדומים שמסיבה כלשהי טרם נפתרו ועדיין דורשים עיבוד, אם מהעבר הקדום ואם מחיים אלה. כשהנפש מסיימת את תהליך העיבוד היא משנה את טבעה ונפתחת לרשמים והשפעות חדשות. אבל נשמת היחיד היא נצחית, שורש הנשמה הוא אחיד ושלם, ואף שהיא – הנשמה – מתפתחת בדרכה, גרעינה השלם חוזר ומתגלם כל פעם בכלי אחר.

מכירים את שניהם

את הדרקונים שניהם, הראש והזנב – את שניהם אנחנו מכירים לעומק.

ראש הדרקון שואב את כוחו מתוך מצבור הרשמים האצור בזנב, ואין לאחד קיום ללא השני. נוכל לדמות אותם לחץ וקשת. הקֶשֶׁת נותנת לחֵץ את עוצמת מעופו, החֵץ נותן לקֶשת את משמעותה. מפעם לפעם נשלח אל ההכרה חץ מאיר של תובנה המשחרר בנו עוד חסימה עתיקה, פותח עוד קשר לא פתור ומקדם אותנו צעד נוסף אל איזון פנימי. 

הפרשנות הנפוצה של 'עזוב את הזנב לֵך אל הראש' אינה תורמת. אין זה נכון להתעלם מהזנב ולהתרכז בראש. תהליך ההתפתחות מביא למיזוג ביניהם, לא להפרדה. החדש נולד מתוך הקיים. החץ, הוא הראש, מקבל את כוחו מהקשת. היא הזנב. העתיד מקבל את כוחו מהעבר. לכן נכון להתכוון רגשית אל שניהם. הזנב מדבר על תמצית החוויה הירחית שנצברה בזכרון הנפש במהלך הגלגולים. הראש הנמצא ממולו מאז ומתמיד מבקש לאזן אותם, עוזר לאזן אותם.

ומכיוון שהירח הוא שליט משני של אריה והשמש של סרטן, אזי יש בשניהם גם משהו מטעמה של השמש. הזנב רובו ירחי ומיעוטו שמשי, הראש רובו שמשי ומיעוטו ירחי. וכמו שלא נוכל להגשים את השמש שלנו ללא עיבוד החוויות שאנו מקבלים מן הירח, כך לא נוכל ללכת אל הראש בלי להעמיק בזנב. הראש לא אמור להחליף את הזנב ולבוא במקומו אלא להשלים אותו.

וכך שניהם יחד מהווים ציר המספר מה נצבר בזכרון הנפש. חלקו פתור ומוטמע וכבר הפך חלק מהותי בנו, חלקו עדיין פתוח, מציק או מכאיב, או פשוט המשכי.   

 עבודה פנימית

המזלות והבתים בהם יושבים הדרקונים מכוונים אותנו לעבודה רגשית מסויימת. אלא שאנחנו לא קמים בבוקר וחושבים על הדרקונים שלנו. אנחנו עסוקים כל היום בשמש ובמרס, מתמודדים עם שבתאי וכירון, חולמים עם ונוס ויופיטר ואולי פוחדים קצת מאוראנוס ופלוטו. אנחנו לא מתעסקים בדרקונים במהלך היומיום שלנו, ואנחנו גם לא אמורים לעשות זאת. אבל הם תמיד שם. ברקע. מסייעים בתיקון הנפש, בהסרה של מחסומים וקליפות המַכְּהים, וּמסיטים, וסוגרים אותה.

העבודה שאנחנו עושים עם הדרקונים היא שוות ערך לעבודה שעושה אדם היושב למדיטציה חצי שעה ביום, או מניח תפילין בבוקר, או הולך פעם בשבוע לפסיכולוג, או אפילו מטייל לו לבדו בשבת שקטה. כל מה שמאפשר לעצור לרגע ולתת מקום לדברים לא מודעים לעלות – להתבונן בהם זמן מה – ואז לאפשר להם לשוב ולשקוע למקומם במכמני המערכת.

אותו רגע יקר ערך של התבוננות מעניק משמעות להמולת החיים וענייניהם הבלתי פוסקים. אותה שעה יחידה אינה משנה את חיינו המעשיים – אם יש לנו בעיות כספיות הן עדיין שם, אם יש לנו בעיות עם הילד או ביחסים או בעבודה, הבעיות עדיין שם. אבל אותו רגע של שקט שינה בנו משהו. והשינוי הזה מלווה אותנו, מנקה אותנו קמעא קמעא, מאפשר לטהר ולשחרר רגשות כלואים. מעלה מן המסתור השפעות ורשמים החבויים בזכרונותינו, וכך מאפשר להם עיבוד מחודש.

ציר הבתים וציר המזלות בהם יושבים הדרקונים במפה שלנו מספרים על כיוון העבודה הנפשית המלווה אותנו מזה זמן, שהיא רלוונטית גם לחיינו אלה. עבודה נפשית, לא מעשית. 

ייעוד?

פרשנות נכונה של הדרקונים ושילוב שלהם עם האופק, השמש, האלים והמורים עוזרים להגיע אל הרעיון המרכזי של המפה. כן. אך עדיין הדרקונים לא יאמרו לנו באיזה מקצוע לבחור או מה ללמוד, מַהן תכונות האישיות שלנו או מי אנחנו. והם גם לא יאמרו לנו מה הייעוד שלנו. לא ייעוד רוחי ולא ייעוד נשמתי ולא ייעוד מעשי.

ייעוד היא מילה גדולה. הייעוד שלנו בחיים האלה מגולם בכל המפה. בשמש – אבל לא לבדה. בסאטורן – אבל לא לבדו. בנקודת הMC, אבל לא לבדה. בפלוטו, אבל לא רק הוא. בכוכבים הממוקמים על האופק, אבל לא לבדם. בזויות ספטייל'ס – אבל לא רק הן. המפה כולה תתאחד סביב רעיון מסויים, כמו קרני אור הנאספים לאלומה ברורה, ומתוך הסך הכל יתברר גם הייעוד שלה. אי אפשר להעמיס נושא גדול וחשוב כל כך כמו ייעודו של אדם בחייו אלה על נקודה חישובית בחלל, ותהיה מסתורית וקסומה ככל שתהיה.

והדרקונים גם לא יאמרו לנו מהם השיעורים שלנו. המושג 'שיעור', שנכון לכל כך הרבה גורמים במפה – אינו מתיישב עם הדרקונים ואינו נכון להם. הם תורמים להתפתחות, כן. אבל הם עושים זאת דרך התבוננות, זיהוי, התכוונות, הקשבה, שקט. אין בכוונתם להרביץ בנו שיעורים ואין הם מייצגים שיעורים. בשביל אלה יש לנו כוכבים אחרים. אבל עבודתם, הן המודעת והן הלא-מודעת, זו שיש בה כוונה וזו שאין בה כוונה – מאפשרת להגיע לאיזון. וכך, בעקיפין, האיזון הנפשי-רגשי משפיע על כלל חיינו ומביא קצת יותר בהירות גם בתחומים גלויים בחיינו.

איך בכל זאת הדרקונים מתחברים אל החיים המעשיים?

למרות האמור, למרות שעבודת הדרקונים מתייחסת לנפש לבדה, יש לנו אפשרות לקדם את האיזון הרצוי גם מעשית – זאת דרך כל כוכב היוצר אליהם זוג זויות. מכיוון שהכוכבים מטבעם פעילים וקשורים בכלל חיינו, הרי שכל כוכב, אישי או דורי, היוצר זויות לדרקונים, משפיע עליהם, גם מושך אל עצמו משהו מהחומרים האצורים בהם. כוכב זה גם מרחיב ומדייק את תמונת העבר הקדום, גם פותח לנו דרך לקשור אותם אל החיים הנִרְאים, הארציים. אותו כוכב המחובר לדרקונים מכַוון אותנו לעיסוקים מסויימים הקשורים בתכנים שלו. אופי הזויות שהוא שולח לדרקונים ייתן לנו כיוון לגבי הגישה היותר טובה שתתרום לאיזון.

בהיבטים המעשיים הללו וברמזים הקשורים בעבר הגלגולי יעסוק כל הפרק שיובא בהמשך.

כוכב היוצר זוית לזנב יוצר מאליו זוית נוספת אל הראש –  שתי זויות שהן בנות-זוג ומשום כך יש דימיון באופי שלהן. האנרגיה הרגשית הזורמת תמיד בין הדרקונים - כמו מוסטת אל הכוכב דרך שתי הזויות הללו. מאפשרת לנו לחבר אותם אל החיים בפועל. עיסוק בתחומי אותו כוכב ואימוץ הגישה המרומזת באופי הזויות שהוא יוצר לדרקונים עוזרים להשיג איזון נכון בחיים. ואם יש יותר מכוכב אחד, יש להתחשב בכולם.

על מנת להגיע לפרשנות מדוייקת, נקו את הכוכב הנוגע בדרקונים מכל מידע מיותר. בחנו מי הוא לעצמו. בלי קשר למזל והבית שהוא נמצא בהם, בלי קשר למיקום השליט שלו. הכוכב לבדו, כפי שהוא במקורו.

וכך,

אם במקרה אין במפה כוכבים היוצרים זויות לדרקונים, הרי שהם צריכים להישאר ברמת ליווי והתבוננות בלבד ואין להם מקום בחיים הנראים והמעשיים של האדם. וגם למי שיש כוכבים אליהם – עדיין הדרקונים שלו דורשים ממנו התבוננות מדי פעם – אבל מתווספת אליה עשייה מאד מסויימת הקשורה בכוכב או הכוכבים יוצרי הזויות.

ובשום מקרה הם לא בחזקת ייעוד או שיעור. לא הראש ולא הזנב ולא כל מה שקשור בהם. הם מובילים אותנו להתפתחות נפשית או רוחנית באופן לא מודע, בין אם נעשה משהו בקשר אליהם ובין אם לא.

הדרקונים הם שקטים, פסיביים, אוהבים את הצל. ככל שעושים סביבם יותר רעש,

כך הם נעשים חיוורים יותר ומועילים לנו פחות.

נסכם

• צירי המזלות והבתים שהדרקונים יושבים בהם מתארים מצבור חווייתי השמור בזכרון הנפש ומלווה אותה מזה זמן. לאלה מצטרפים חוויות ורשמים שטרם טופלו וטרם הופנמו מסיבה כלשהי. חוויות ורשמים מחיים אלה, מהגלגול האחרון, מהקודמים לו... אין לדעת.

• לכן, כשמנתחים כוכב היוצר זויות לדרקונים יש לקחת אותו לעצמו, נטו, בלי קשר למזל והבית שהוא נמצא בהם באותה מפה. מכיוון שאיננו יודעים ממתי ומהו בדיוק אותו רושם או אותה חוויה המסומלת בכוכב – אין משקל למזל והבית הנוכחיים שהוא נמצא בהם. מה שמעניין אותנו הוא הכוכב עצמו והתחומים הטבעיים שלו. ואין זה משנה אם מדובר בכוכב אישי או דורי. כשהוא במגע עם הדרקונים – התחומים שלו חשובים במידה שווה, בין אם מדובר בשמש או ונוס, במרקורי או סאטורן, בפלוטו או נפטון. הכוכב לעצמו.

• השפעת הדרקונים היא פנימית ונסתרת והם תמיד ברקע, נתמכים על ידי שאר המפה ומלווים את האדם באופן לא מודע. נתמכים, לא תומכים. ומכיוון שהם מדברים בנפש – והנפש מוּכלת בנשמה – יש להם חלק עקיף במסע ההתפתחות שלה.  

[1]  הדרקונים מסיימים את הגלגל כולו ב-19 שנה ומהלכם הרגיל הוא ברטרו.

[2] על משמעות הצירים - ראו כרך ראשון, גלגל המזלות, פרק 5, עמודים 67-100. על אופן התפקוד שלהם והקשר שלהם לגלגולים קודמים - ראו כרך שני, הכוכבים, פרק 10, עמודים 388-399. 

המאמר הועתק בשלמותו מתוך הספר השלישי "לומדים אסטרולוגיה - הזויות", פרק הדרקונים, מאי 2024.